ריקודי בטן

אום כולתום

תגובות חזור

אום כלתום - אם כל השירים, זכתה לתואר "כוכב המזרח" בשל היותה הזמרת המצליחה ביותר בעולם הערבי. עם מנעד קולי רחב ויכולת גדולה להתחבר רגשית לשיר, כבשה את ליבו של העם המצרי והפכה לסמל בתרבות המצרית.

אום כולתוםנולדה בשם פאטמה איבראהים אל בלטאגי בשנת 1904 בכפר קטן ליד הדלתא של הנילוס, למשפחה ענייה. היא למדה לשיר מאביה שהיה האימאם של המסגד המקומי והתפרנס כזמר בחתונות ואירועים. הידע שלה בקוראן תרם להיגוי הנכון והמדויק שלה בשירה. בתור ילדה, הצטרפה לאחיה ואביה להופעות כשהיא מחופשת לנער.
עם הזמן הפכה אום כולתום לזמרת האהודה באיזור. בעקבות כך משפחתה החלה לנדוד ולשיר ביותר הופעות באיזור ובכך ולהגדיל את הכנסתה הדלה. לבסוף בשנת 1923 עברה עם משפחתה לקהיר. באותה תקופה אום כלתום  שרה שירי דת מסורתיים בלבד  ולאחר שהגיעה לקהיר החלה לבצע גם שירים חילוניים: שירי אהבה ברוח אותה תקופה. בזכות קולה הערב ומכיוון ששירה זו הייתה פופולארית באותה העת , היא משכה תשומת לב רבה והיא הפכה מוכרת ואהודה בקהיר. תשומת לב זו העלתה גם ביקורת על חוסר השכלתה המוסיקאלית ויכולותיה המקצועיות. בעקבות כך, החלה ללמוד אצל אין ספור מורים, מוזיקאים ומשוררים. בגלל שאום כלתום באה מתוך העם היה לה חזון ליצור מוזיקה ערבית מצרית חדשה בעלת השפעה דתית ונגישה לעם. היא שרה את המסרים הדתיים בשפה יותר פשוטה, עממית והיה לה חשוב לשיר לכל העם.

אום כלתוםאום כלתום פגשה  את מוחמד אבו עלא, המלחין המפורסם ביותר במצריים באותו הזמן, שנעשה מדריכה המוזיקלי והלחין רבים משיריה ובשנת 1924 פגשה את אחמד ראמי (משורר) שלימד אותה ספרות צרפתית  ובהמשך כתב לה 137 שירים. למרות  לימודי המוזיקה והשירה עדיין היה קיים פער חברתי-תרבותי בין אום כולתום לסביבתה החדשה. דבר זה הניע אותה ללמוד ולחקות את תרבות העליתה של נשות קהיר ואף להתחבר עמן, כך למדה את השיח והגינונים של אותה חברה. בשנת  1926 החליפה את לבושה הכפרי בשמלות אלגנטיות, שכרה להקת מוזיקאים מקצועיים  והוסיפה כלים לתזמורתה, כמו קאנון, עוד וכינור. הרפרטואר שלה כלל בלדות אהבה מודרניות, ושירים שהוזמנו מטובי המלחינים והמשוררים המצרים: אחמד שואקי בכיר משוררי מצרים, מוחמד אלקסבג`י  והחשוב מכולם ריאד אל- סונבטי. באותה תקופה כבר הפכה אום כולתום לזמרת החשובה במצרים. בשנות ה-20 וה-30 אום כלתום החלה להקליט שירים ולהתפרסם דרך הרדיו, לשחק בסרטים, להופיע בעולם הערבי ומחוצה לו ובשנות ה60 להופיע בטלויזיה. באותה תקופה החלה השפעה מערבית חזקה על המוזיקה בפרט, ועל והתרבות המצרית בכלל. כתוצאה מכך, ניתן היה להבחין בהופעותיה בכלי נגינה כגון צ'לו, וקונטרה באס, כלים שלא היו מקובלים עד אז במוזיקה המצרית.
בשנת 1964 כתב לה המלחין הנודע מוחמד עבד אלוואהב את היצירה "אינת עומרי" (אתה חיי) לאחר סכסוך ממושך של השניים. במהרה היצירה נהייתה הלהיט הגדול של כל הזמנים בעולם הערבי ואף פרצה גבולותיו לעולם המוזיקה המערבית. בהמשך כתב לה תשעה שירים נוספים. 

אום כולתוםלאום כלתום היה  מנעד קולי רחב ויכולת גדולה להתחבר רגשית לשיר ולהגיש אותו כך שכולם יכלו להתחבר אליו.  במהלך הופעותיה נהגה להפגין יכולת אילתור יחודית, בה היתה חוזרת ושרה שורה או משפט מהשיר בשלל אופנים, מה שריתק את הקהל ובנה מתח רגשי בהופעה. נאמר עליה כי לעולם לא שרה את אותה שורה פעמיים. הופעותיה נמשכו בין שלוש לשש שעות, במהלכן שרה שניים או שלושה שירים וככול שהקהל היה יותר משולהב, הוסיפה והאריכה באימפרוביזציות. בנוסף היא עמדה על כך שהנגנים לא ינגנו מתווים אלא משמיעה, מהלב ויכניסו את האופי שלהם לתוך המוזיקה.
בשנת 1967 חלתה ובשנת 1975 נפטרה. בהלוויתה השתתפו מיליוני אנשים וכל רחובות קהיר היו מלאים.

 

סוהיר זכיבאותה התקופה הרקדניות לא רקדו לצלילי היצירות של הזמרת הגדולה מפאת הכבוד אליה. הרקדנית הראשונה שהיה לה אומץ לפרוץ את הטאבו זו סוהיר זכי .היא מספרת שלילה אחד נסעה עם להקתה ובדרך להופעה  התנגן ברדיו "אינת עומרי" והיא אמרה כמה נפלא יכול להיות לרקוד למוזיקה כזאת עם מורכבות מוזיקלית וקצב. למרות התנגדותם של הנגנים היא הופיעה עם היצירה ובמקרה באותה ההופעה ישב בקהל ראש המגזין "אל הארם" שכתב על זה בעיתונו. לא הרבה זמן אחרי היא הוזמנה עם התזמורת להופעה בוילה בזמלכ (שכונה יוקרתית בקהיר) ובדיוק שהיא באה להופיע את הקטע של אום כלתום היא ראתה אותה יושבת בקהל. באותו הרגע היא קיוותה שהאדמה תבלע אותה, אך מתי שההופעה הסתיימה אום כלתום באה לברך אותה ואת התזמורת ואמרה שזה היה נפלא ושהיא נדהמה מהיכולות של הלהקה ללמוד כל כך מהר את היצירה החדשה. זאת היתה המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לקבל. לאחר מכן ההופעה שלה היתה בטלוויזיה וכולם ראו שהיא רוקדת לצלילי המוזיקה של אום כלתום וזה מה שעזר לה להתפרסם. 
 

אום כולתוםשיריה של אום כלתום טבועים בליבם של האנשים במצריים ובעולם הערבי בכלל. כולם יודעים את השירים בע"פ ומזדהים עם המילים, כך שרקדנית בוחרת לרקוד את אחד משיריה , היא מביאה מטען רגשי גדול שנוגע בכולם. אום כלתום  היא של כולם כך שהרקדנית והקהל חוגגים יחד את היופי של השיר.
כשרוקדים לשיריה, מפאת הכבוד לא מופיעים לקולה אלא לביצוע של השיר ואופי הריקוד נובע מסגנון השיר והמילים ומכיל הרבה תחושות ורגשות. שרוקדים ליצירה של אום כלתום ישנם מספר מאפיינים שמשפיעים על סגנון הריקוד. מצד אחד האופי השירי נותן תחושה של ריקוד כבד ומופנם ומצד שני המוזיקה לעיתים קרובות קלאסית ודורשת מהרקדנית את איכויות אלה כך שזהו שילוב של פנים וחוץ, כבד וזורם, כמו סיפור של החיים.
 

 

 

באחת הנסיעות שלי ביקרתי במוזיאון שהקימו לזכרה של אום כלתום הנמצא בשכונת זמלכ על גדות נהר הנילוס (המוזיאון נמצא בקירבת מקום לביתה באותה שכונה).
במוזיאון אפשר לשמוע את כל יצירותיה של אום כלתום, לראות את השמלות המרשימות שהיא נהגה ללבוש בהופעותיה, את אוסף משקפי השמש שלה וחדר בו אפשר לראות סרט על חייה.
 

ריקודים ליצירות של אום כולתום:

 

תגובות : אום כולתום
למעלה
הוסף תגובה חדשה:
מפת האתר